חלוקת רכוש בגירושין

 

בין בני-זוג נוצרים יחסים ממוניים וכלכליים כתוצאה מחייהם המשותפים. חוק יחסי-ממון בין בני זוג מסדיר את היחסים הממוניים.

סעיף 14 לחוק קובע:

 

"סעיף 3 ושאר הוראות הפרק השני לא יחולו על בני-זוג שנישאו זה לזה לפני תחילת חוק זה"'. לפיכך: על זוגות שנישאו לפני ה- 1 בינואר 1974 תחול הלכת שיתוף הנכסים, הלכה יציר הפסיקה, אשר משקפת את המצב שהיה נהוג טרם חקיקת חוק יחסי-ממון; ואשר מעניקה לבני-הזוג זכויות משותפות שוות, ברכוש שצברו במהלך החיים המשותפים ועד לרגע הפרידה. זכויות אלה ניתנות מכוח חזקת השיתוף, לפיה, קיים בין בני-הזוג הסכם מכללא (הסכם משתמע מנסיבות החיים) להיות שותפים שווים ברכושם הנצבר; כאשר קיום ההסכם והיקפו הם שאלות שבעובדה שיידונו ויוכרעו בהתאם לנסיבות המצב הקיים.

 

על בני-זוג שנישאו לאחר תחולת החוק יחולו סעיפי החוק, לפיהם, על בני-זוג שלא ערכו ביניהם הסכם ממון יחול הסדר איזון המשאבים. על פי הסדר זה, נשמרת הפרדת הרכוש בין בני-הזוג במהלך חיי הנישואין, כאשר זכויותיו של כל אחד מבני-הזוג ברכושו שלו נשמרות ואין הוא רוכש זכויות ברכוש של האחר. עם התרת הנישואין או פקיעת הנישואים זכאי כל אחד מבני-הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני-הזוג, למעט, נכסים מלפני הנישואין; נכסים שקיבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין; גמילה על-ידי המוסד לביטוח לאומי; או פיצוי המגיעים לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות; ולמעט נכסים שבני-הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.

 

לכאורה, כללים אלו הינם פשוטים, אולם, בפועל, כל מקרה ונסיבותיו הוא ויש להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום דיני המשפחה בטרם הגשת תביעה לחלוקת רכוש, שכן נושא זה הינו מורכב ביותר ומהווה במקרים רבים את לב המחלוקת בהליך הגירושין.